מצא אותנו:
מסלול פוטותרפיה
צור קשר
אני מתעניין בתחום:
מסכים לקבל עדכונים והודעות במייל
שלח
לפרטים נוספים חייגו:
1-800-50-11-50
 
עוד ב: לימודי חוץ

מסלול פוטותרפיה

תכנית לאנשי מקצוע מן התחום הטיפולי / בעלי הכשרה מתחומי המדיה החזותית

 
קשה לתאר את חיינו כיום ללא צילום, אשר מלווה אותנו עוד מהלידה. הצילום מאפשר תיעוד של היסטוריה אישית למרבית האנשים. התמונות יכולות ליצור חיבור וקרבה בין אנשים ומאפשרות "דיבור" הרבה יותר רהוט ומשכנע, לעומת מילים. מה שיכול להוביל לגילויים אישיים על ידי המשכיות החוויה בצורה אחידה ורציפה.
צילום תמונות ואחר כך סידורן וסידורן מחדש באלבומים, יכול להיות בעל אופי משחקי, כמו גם לאפשר פיתוח חוש סדר. דרך תמונות אנו יכולים להציג ולשלוט באובייקטים ואפילו ליצור מציאות חדשה. אנחנו יכולים אף לעצור את זרימת הזמן ולעשות כך שרגעים מסוימים בחיינו ימשכו לנצח.
טכניקות בפוטותרפיה עושות שימוש בצילומי הסטילס ואלבומי התמונות של המטופל וכן בצילומים שלו שצולמו בידי אחרים (וברגשות, זיכרונות ומחשבות שתמונות אלו מעוררות), כדרך להעמקת והגברת התקשורת התרפויטית, באופנים שאינם ניתנים לביטוי באמצעות מילים (או שיקוף עצמי פנימי) בלבד.
הפוטותרפיה צמחה מתוך הכרה באיכות ובערך של מדיום הצילום, הנובעים ממקומו בתוך החברה המודרנית וחלקו המכריע בעיצוב של דימוייה.
הצילום שממסגר מציאות של חלקי שנייה, מאפשר התבוננות, ניתוח ופיתוח מחשבות בהקשר לנושא המצולם. המפגש עם תמונה חדשה מתחבר למאגר של התמונות שאספנו בזיכרון הויזואלי שהוא חלק משמעותי מסיפור חיינו. כל צילום משקף נקודת מבט סובייקטיבית ורגשית.
 
מטרת הפוטותרפיה היא להפוך את הצילום לכלי טיפולי רב ערך, שניתן באמצעותו לעבוד עם אוכלוסיות שונות. הצילום ככלי טיפולי מסייע לעקוף הגנות, ליצור תקשורת לא מילולית ולהגברת תחושת השליטה אצל המטופל. היא מהווה גירוי אפקטיבי לאלו המתקשים עם דחיית סיפוקים ויכול לעזור בשיפור הדימוי העצמי. העבודה בפוטותרפיה יכולה להוביל להגברת המודעות העצמית.

בתחום הפוטותרפיה יש שתי גישות עיקריות-
1. שימוש בתמונה המצולמת בתוך הטיפול, באופן המאפשר למטופל להעלות חלקים מחייו, מתחושותיו המודעות והלא מודעות. התמונה המצולמת הינה גירוי ויזואלי השלכתי, שבאמצעותה יכול המטופל לספר סיפורים המובילים לתובנה.
2. שימוש בצילום הפעיל בתוך הטיפול, בתחומי חדר הטיפול, או מחוצה לו.
א. תמונות שהמצולם מצלם.
באמצעות הבחירות האסתטיות שלו, המטפל יכול ללמוד על הדרך בה הוא תופס את המציאות סביבו, מוטיבים בהם הוא מתעסק בחייו האישיים. ישנה אף חשיבות לאופן שבו המטופל מתמודד עם אקט הצילום- מידת ההחלטיות, ההיסוס, הנכונות להתקרב לתוצרים הצילומים שלו.
ב. פורטרט עצמי.
המטופל יכול לצלם תמונות שמייצגות אותו או צילומים של עצמו. הפורטרט העצמי הוא מעין מראה שדרכה המטופל יכול ללמוד על התפיסה העצמית שלו ואף לעבוד על הדימוי העצמי שלו בעזרת המטפל.
ג. המטפל מצלם את המטופל.
לעיתים המטופל יבקש מהמטפל לצלם אותו בתוך חדר הטיפול, כשהוא מביים את הצילום.
באמצעות האקט הצילומי המטפל מעניק למטופל את המבט המשקף, שהופך לתיעוד קונקרטי.
צילום המטופל יאפשר לחקור את החוויה הסובייקטיבית שלו כמצולם ואת הפירוש שלו לאופן בו היא נתפס על ידי הסובבים אותו. בהתבסס על קוהוט, כל אדם זקוק להראות מתוך צורך נרקיסיסטי מולד. פוטותרפיה מאפשרת את החוויה של להיות בפוקוס המצלמה, כמענה לצורך הנרקיסיסטי האנושי.
אני נראה, משמע אני קיים – הוכחה להיותי.
 
פוטותרפיה נחשבת כיום תחום בתוך המכלול של הטיפול באומנות. השפה הצילומית היא קרש קפיצה לדיאלוג עם תחומים אומנותיים נוספים. תמונה יכולה להיות מקור השראה לכתיבה יצירתית, נקודת מוצא ליצירה באומנות הפלסטית, ובסיס לפיתוח עלילה תיאטרלית ותנועתית.
 
 
מבנה התכנית:
 
התוכנית ללימודי פוטותרפיה, ביוזמתה וניהולה של נטלי בן ישראל M.A, פוטותרפיסטית, תרפיסטית באמנות, צלמת, ובמאית המתמחה בעבודה פורצת דרך עם נשים ונערות בדגש על דימוי הגוף הנשי באמצעות המצלמה, יוצרת מפגש בין שני עולמות - טיפול וצילום, לכדי דיאלוג מפרה ביניהם. הסטודנטים נחשפים לדרכים השונות לשילוב מדיום הצילום במסגרת הטיפולית, חווים את השיעורים שיש למדיום זה ללמד אותם על עצמם ולומדים כיצד ניתן לשלב בין מדיום הצילום למדיומים יצירתיים אחרים.
 
קהל יעד:
התוכנית מיועדת לאנשי מקצוע מן התחום הטיפולי:
פסיכולוגים ועובדים סוציאליים קליניים, פסיכיאטרים, עובדים סוציאליים, קרימינולוגים קליניים, ומטפלים באמנויות העוסקים בפסיכותרפיה. בעלי תואר ראשון לפחות במקצועות: פסיכולוגיה, יעוץ חינוכי, ריפוי בעיסוק, אחיות מוסמכות, הוראה מתקנת ומקצועות דומים, העוסקים בפסיכותרפיה ומקבלים הדרכה קבועה על עבודתם בתחום זה. התוכנית מיועדת לאנשי מקצוע בעלי הכשרה מוכרת מתחומי המדיה החזותית: בימאים, צלמים, מבקרי קולנוע.
 
תנאי קבלה:
הקבלה לתכנית הלימודים תתאפשר לאחר ראיון אישי, אשר יתבסס על סמך ניסיון חייהם והתנסותם בעבודה בעלת אפיונים טיפוליים בחיי היום-יום. התכנית משלבת לימודי תיאוריה ומעשה בכיתה. שימוש במצלמת סטילס ותוצריה בשילוב אמנויות. מפגשים בהם הסטודנטים מתנסים בתהליך אישי, קבוצתי וויזואלי מעמיק, המאפשר התפתחות אישית משמעותית.
 
מבנה התוכנית:
התוכנית הינה חד שנתית, 208 שעות אקדמיות, יום בשבוע בין השעות 10:00-16:00.
 
תעודה:
לבוגרי המסלול שיעמדו בדרישות הקורס ובמטרותיו תוענק תעודת ״מטפל/ת בפוטותרפיה״ מטעם היחידה ללימודי המשך ולימודי חוץ של המכללה האקדמית גליל מערבי.
 
דרישות הקורס:
נוכחות חובה והשתתפות פעילה בסדנאות המעשיות בכיתה. עריכת "יומן רשמים״ מצולם לאורך כל השנה. מטלות קריאה וצילום לקיחת חלק בתערוכת צילום פוטותרפויטית קבוצתית ומבט על המהלך האישי של כל אחד מן הסטודנטים. עבודת גמר להגשה- ניתוח רטרוספקטיבי על התהליך האישי שכל סטודנט עבר לאורך השנה. בהתבסס על מכלול העשייה היצירתית, התערוכה הקבוצתית והביבליוגרפיה המוגשת.

פירוט הקורסים:

פורטרט עצמי

"איך אני חושב שאני נראה ע"י אחרים", "איך אני רואה את עצמי", איך אני רוצה לראות את עצמי".
מבט בתצלום אישי מעורר זיכרונות ורגשות. היכולת של מישהו להרוס תמונה של עצמו, מחליפה את רגשות ההרס העצמי שלו ובכך משאירה אותו עם פחות כעס ויותר כוח להתמודד עם המציאות.
לצילום היכולת להיות אמצעי לשחזור ויצירה מחדש של המראה של המטופל, עד לכדי שיפור הדימוי העצמי שלו והתפיסה החברתית שלו. דרך הצילום אנו יכולים להציג את עצמנו – הפנטסיות שלנו, תחושות, רגשות, כמו גם את גופנו ומערכות יחסים. 
 


   
המסכות שלי
כפי שהבעות פנינו משתנות, כך מסכות שונות יכולות לייצג חלקים שונים של העצמי. יצירת סדרת מסכות וצילומם המבוים, מאפשר אינטגרציה בין חלקים שונים אלו ומהווה הזדמנות לבודד חלקים מסוימים על מנת להתבונן בהם לעומק ולבחור אילו לזנוח ואילו לאמץ.
 

 
האלבום המשפחתי
במצבים בהם למטופל ולמטפל תחושה כי חלק מהחומרים המודחקים, קשורים ביחסים  משפחתיים .
האלבום המשפחתי מכיל אינפורמציה רבה על הערכים והקשיים האישיים – תרבותיים. כל תמונה מספרת סיפור ובעלת היכולת להחזיר את המטופל לרגע ספציפי בזמן, להזכיר לו זיכרונות וחוויות שנמצאות כרגע מחוץ למודעות. בעזרת הצילום אנו יכולים לשחזר דברים שנשכחו או שעבדו לנו.

 

יחסים בינאישיים
צילום הוא אירוע חברתי בו אדם אחד מתמקד באדם שני. המרחק בין הצלם למצולם שלו מתקצר. צילום יכול לשמש כלי למפגשים אנושיים, לעזור ליזום קשרים, יחסים או עניין משותף. צילום מצריך אינטראקציה עם המציאות החיצונית ואנשים נוספים ומאפשר ליצור יחסים בינאישיים ממרחק בטוח, בסיטואציות שעלולות בדרך כלל להיתפס על ידי המטופל כמאיימות, ללא הצילום כמתווך. המצלמה והצילומים עוזרים להעריך ולשפוט את המציאות החיצונית של המטופל. ובו בעת מאפשרים דרך לפיתוח התבוננות קשובה יותר של המטפל כלפי המטופל שמולו. הצילום משמר ומשפר את כוחות ההתבוננות שלנו, הוא מביא עימו תמורה פסיכולוגית של כוח הראייה שלנו.
 

 
התמונה המצולמת
השימוש בתמונה המצולמת במהלך הטיפול מאפשרת העלאת חומרים משקפים, במצב בו למטופל יש חסימה או הדחקה של נושאים מסוימים. לעומת השפה הוורבאלית, הסימבוליות והערכות של הצילומים, פחות מוגנות ובכך מתאפשרות דרכים רבות יותר לאינטרפרטציה. חיפוש אחר משמעויות שונות של המטאפורה הויזואלית, מעודדות את המטופל להרחיב את יכולת הראייה שלו. התפתחות הראייה והתחושות העולות ממנה, מאפשרת למטופל להרחיב את ההסתכלות על עולמו ולמצוא את מקומו שם.
 

 
מהצילום למילה 
כתיבה אינטואיטיבית וספונטאנית לנוכח הגירוי הוויזואלי של התמונה המצולמת. בדומה לתרפיה בדרמה וסיפור, לתמונות היכולת לספר סיפורים ובכך להבהיר את המסתתר מאחוריהן, כשהיותן מורכבות ועשירות, רק מחזק את כוחן לתת ביטוי למחשבות ורגשות באופן מלא יותר. הצילום מהווה תמריץ משמעותי ליצירת משמעות אישית לנושא המטופל. הצילום מהווה מטאפורה המאפשרת להיכנס לתוך העולם הוויזואלי של המטופלים ולחוות את חוש המציאות שלהם, כמו גם לאפשר למטופלים עצמם להגיע לייצוג יותר מציאותי של עצמם.                                   
 
 
                                                                                                  
 
 
 
© 2016 המכללה האקדמית גליל מערבי   |  
  |  
  |